"היא הייתה תינוקת שציפו לה זמן רב", סיפר דודה של התינוקת, ג'ומעה אבו ע'נאם. "שלושת הילדים האחרים הם בנים, ואחי ואשתו חיכו תקופה ארוכה שתהיה להם בת. הם שמחו כל כך עליה, ומהפחד עליה אימא שלה תמיד הייתה מותירה אותה תחת השגחת הסבתא".
"תחנת מד"א הקרובה נמצאת בערד". משפחת התינוקת
ג'ומעה סיפר כי יצא לבקר את אחיו בבוקר, כפי שהוא עושה תמיד. "פתאום שמעתי צעקות והתחלתי לרוץ", הוא שחזר, "ראיתי את הילדה, בדקתי שהיא עדיין נושמת. אמא שלה סיפרה כי היא השאירה אותה לבד בחדר, בשעה שעזרה לאחיה להתכונן לבית הספר. היום במקרה הילדה נשארה לבד, ללא השגחה".
הדוד הוסיף כי טלפן למד"א ונפגש עם הניידת בצומת תל ערד. לדבריו, מד"א ביצעו עליה החייאה במשך חצי שעה, אבל הם לא הצליחו להציל אותה.
"קורסי החייאה בעשרה שקלים"? לא הלך
המוות הטראגי של אימאן הציף מחדש את הצורך בהכשרה לעזרה ראשונה והחייאה בקרב המגזר הבדואי, והעלאת המודעות בקרב ההורים. "הבדואים שחיים בפזורה חיים חיים קשים. בכל הקשור לעזרה ראשונה אין מודעות בכלל. תחנת מד"א היחידה שקרובה אלינו היא זו של ערד", סיפר דודה של התינוקת. לדבריו, "הנשים באזור אינן מודעות לחשיבות הנושא, מועצת כסייפה צריכה לדאוג לתושבים ולחנך אותם".
אחראי מחלקת הדרכות במד"א נגב, רפי מלכה, סיפר כי למרות שהוצעו קורסים במחיר סמלי, הבדואים לא הגיעו. "יש לנו כמה מדריכים בשפה הערבית. הבעיה היא שאין מוכנות מצידם. יזמנו כל מיני קורסי החייאה להורים, אימהות, במחיר סמלי של עשרה שקלים, אבל גם זה לא הלך. אין מודעות".הוא הוסיף כי "הדפסנו חוברות מאוד יפות בערבית, עם תמונות, רק שירצו". לדבריו, המצב במגזר היהודי לא מזהיר. "הם נזכרים רק כשקורה אסון, זה הטבע שלנו, לא מנסים למנוע את האסון מראש".
